ביהמ"ש המחוזי אשר תובענה ייצוגית נגד כלל בגין גביית דמי כינון שלא כדין

א.         מהות הבקשה

זו בקשה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית.

עניינה של התובענה כפול:

עפ"י הנטען בבקשה, דמי הכינון שנגבו מהמבקש נגבו ללא היתר מאת המפקח על הביטוח, ומכאן שנגבו שלא כדין;

דמי הכינון נגבו בסכום לא סביר, ומכאן שהם בטלים ו/או שיש לבטלם.

ב.         עובדות רלבנטיות וטענות כלליות

עמדת המבקש -

המבקש רכש מאת המשיבה פוליסה לביטוח מקיף של רכבו, מיום 1.2.2003 ועד ליום 31.1.2004

(להלן :"תקופת הביטוח").

במהלך תקופת הביטוח נפגע רכבו של המבקש בתאונה, ונגרם לו נזק בסכום של 12,593 ש"ח כולל מע"מ, אשר אושר במלואו לתשלום ע"י המשיבה.

המבקש חויב ע"י המשיבה לשלם השתתפות עצמית בגובה של 1,242 ש"ח, לו התחייב בחוזה, וכן חויב בדמי כינון (דמי ביטוח בשל השבת ערך) בגובה של 718 ש"ח.

כשהחל המבקש בבירורים אודות דרך החישוב של דמי הכינון, העלה בירורו שניים:

האחד -

לטענתו, המפקח על הביטוח לא נתן היתר לגבות דמי השבת ערך, וזאת בניגוד לסעיף 25 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו - 1986 (להלן: "תקנות הביטוח") שקובע שעל המפקח להתיר את השיעור.

השני -

בעורכו את התחשיב לפי הפוליסה, קרי: בשיעור של 0.75% מהנזק בניכוי סכום ההשתתפות העצמית בגין כל חודש, החל ממועד אירוע התאונה ועד למועד סיום הפוליסה של הביטוח המקיף, הוא הגיע לתוצאה הסופית שדמי הכינון מחושבים למעשה לפי שיעור של 9% לשנה.

חישוב זה עולה על שיעור הפרמיה שהוסכמה בחוזה הביטוח שבינו לבין המשיבה, שהוא 5.7% ממחיר המחירון של הרכב שהיה בתוקף במועד עריכת הפוליסה, ומכאן טענתו ששיעור זה הינו בלתי סביר.

בנוסף טען המבקש כי אופן החישוב המדויק לא פורט בסעיף 12 לחוזה הביטוח הדן בדמי כינון, ובכך המשיבה הטעתה אותו.

עמדת המשיבה